(א) בור שבין ב׳ חצירות משנה פ׳ כיצד משתתפין (עירובין פ״ו) בור שבין ב׳ חצירות אין ממלאין הימנו בשבת אא״כ עשו לו מחיצה גבוה י״ט בין מלמטה בין מתוך אוגנו פי׳ כל תוך אוגנו שרי בין בפי הבור בין באמצע הבור רשבג״א בש״א מלמטה ובה״א מלמעלה א״ר הונא למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור. וכתבו התוספות בד״ה הא קא אזיל דמלמעלה דרשב״ג היינו מתוך אוגנו דת״ק ור״י אמר למטה למטה מן המים למעלה למעלה מן המים ומפרש בגמרא דלמטה מן המים צריך היכר שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח ולמעלה מן המים צריך שישקעו ראשי הקנים במים טפח ופירש״י מעלה דרב יהודה הוא מטה דרב הונא ופסק רבינו כרב יהודה ואליבא דב״ה ורש״י פסק כרב הונא אליבא דב״ה:

(ב) ומ״ש רבינו ואינה צריכה ליגע בקרקעית הבור פי׳ לאפוקי מב״ש אליבא דרב יהודה דבהא פליגי דב״ש בעי מחיצה המפסקת עד התהום וב״ה בעי היכר מחיצה. וז״ל הרי״ף למטה מן המים כלומר יהיו הקנים משוקעין למטה מן המים ט׳ טפחים ונראין ראשי הקנים למעלה מן המים טפח למעלה למעלה מן המים ט׳ טפחים וצריך לשקוע מחיצת הקנים בתוך המים טפח שלא יהא זה דולה מרשות זה ולא יהא זה דולה מרשות זה וסוגיין כרב יהודה עכ״ל:

(ג) ומ״ש או שיעשו קורה רחבה ד׳ טפחים בפי הבור שם מימרא דרב נחמן קורה ארבעה מתרת במים ואי אפשר ליתן שום טעם להא דצריך ארבעה במים אלא משום דאמרינן פי תקרה יורד למטה ונמשכה עד המים והבדיל כל חלק רשות לעצמו ולהכי צריך קורה ארבעה דבפחות מד׳ לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אע״ג דרש״י פי׳ ספ״ק דסוכה דבקורה טפח אמרינן פי תקרה יורד וסותם צריך לומר דמחלק בין סוכה לשבת וכמ״ש לעיל בסימן שס״א אלא דקשה לפי זה הא דפירש״י קורה ד׳ מתרת בחורבה לטלטל תחתיה דלהכי נקט רחבה ד׳ דכי אמר חודיה יורדים וסותמים יהא בין חלל המחיצות ד׳ דמחיצה העשוייה לפחות מד׳ חלל לא שמיה מחיצה אלמא דס״ל דגבי שבת נמי כי אין בו ד׳ אמרינן פי תקרה יורד וסותם מרוח אחת אם היו שאר הרוחות מוקפות מחיצה וכך הקשו התוס׳ ואין לומר דבעינן ד׳ כי היכי דלא ליזל דלי לאידך גיסא ומייתי דהא הך שינוייא לא קאי במסקנא דרש״י גורס אלא קל הוא וכו׳ וצ״ע ליישב דעת רש״י מיהו דעת רבינו כדעת התוס׳ דצריך קורה ארבעה לפי תקרה אבל ה״ר יונתן כתב אהא דאר״י לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם דכותל דמתיר למלאות מן הבור לר״י משום דמסתמא רוחב הכותל ד׳ טפחים ואמרינן קורה ד׳ מתרת במים אע״פ שאינה מתרת בחודה ובעינן ארבעה כדי שלא ילך דלי לחלק חבירו דאין דלי מהלך יותר מד׳ טפחים וצ״ל דלא גריס אלא קל הוא וכו׳ כדגריס רש״י ושינויא דאין דלי מהלך יותר מד״ט כו׳ לא קאי אלא הך שינויא קאי במסקנא וה״פ כיון דלא מייתי להדיא משל חבירו אע״ג דעריבי מיא בהיכר כל שהוא סגי קל הוא שהקילו במים וכן הא דמצריך רב יהודה צריך שישקעו ראשי הקנים במים טפח היינו כדי שלא ילך הדלי ומייתי משל חבירו להדיא. ואע״ג דאזיל תותי הטפח ומייתי ממיא דעריבי לית לן בה וכ״כ שם הרמב״ן בס׳ המלחמות וכ״כ הרא״ש ע״ש ר״ח ושזו היא דעת הרי״ף וכ״כ התוס׳ דלא גרסינן אלא אבל פי׳ בדרך אחר ע״ש מיהו מה שפי׳ ה״ר יונתן דברי ר״י במשנה דטעמיה משום דמסתמא רוחב הכותל ד״ט וכו׳ א״כ סובר דהלכה כר״י דכותל תלויה מתרת בבור אין נראה כן מדברי הרי״ף לשם גבי אמת המים שהיא עוברת בחצר וכ״כ התו׳ בד״ה אלא קל דאין הלכה כר׳ יהודה דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם וכן הוא דעת כל הפוסקים אלא דה׳ המגיד בפ״ג דה״ע כתב וז״ל ופי׳ הרשב״א ז״ל שכיון שהיה רחבה ד׳ אמרינן פי תקרה יורד וסותם ועוד שאין הדלי הולך יותר מד׳ טפחים עוד כתב ויראה לי שהמחיצה עשרה בזמן שהיא רחבה ד׳ מותרת לד״ה מן הטעם הזה שאין הדלי הולך יותר מד״ט ולפיכך מותר אע״פ שאין אומרים במחיצה פי מחיצה יורד וסותם עכ״ל משמע דס״ל דהך שינויא דאין דלי מהלך יותר מד״ט קאי במסקנא וסומכין על היתר זה וצ״ע. לשון ב״י כתב ה״ר יונתן אהא דבעינן קורה כדי שלא ילך הדלי לחלק חבירו צ״ע דהא בגזוזטרא חזינן דניתרת במחיצה שאין בעביה ד׳ ולא חיישינן דילמא אזיל דלי לבראי עכ״ל ונראה דשאני גזוזטרא דכי אזיל לבראי לא אזיל לרשות אדם אחר עכ״ל ב״י ואיכא לתמוה דאדרבה טפי איכא לאסור בגזוזטרא דקא דלי מכרמלית כמ״ש התוספות בד״ה אלא קל אלא נלפע״ד דשאני גזוזטרא דרוב פעמים היא על המים שגבוהים יותר מעשרה שהיא מקום פטור ולא היו צריכין לגזוטרא אלא משום גזירה אטו שאר גזוזטרא שאין תחתיה עמוק עשרה הלכך לא חששו לדלי אבל בבור שבין ב׳ חצירות שהוא איסור ודאי לדלות מחצר שאינה מעורבת חששו לדלי וכיוצא בזה כתבו התוספות בפ׳ כיצד משתתפין בדף פ״ז בד״ה אלא א״כ:

(ד) ואם אין הבור קרוב להם וכו׳ שם ריש (דף פ״ה) פי׳ שאם לא היה הבור מופלג מכל א׳ אלא פחות מד׳ ה״ל כאילו הי׳ הבור חציה בחצר זו וחציה בחצר זו ואוסרין זה על זה עד שיערבו או עד שיעשו מחיצה בבור או קורה ד׳ על הבור כדין שאר בור שבין ב׳ חצירות כמ״ש בריש סימן זה אבל כיון שמופלגת מכותל זה ד׳ ומכותל זה ד׳ ואין משתמשין בבור זה אלא ע״י זריקת משך ד׳ בעד החלון אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ויש מקשים א״כ אמאי כתב בסי׳ הקודם דאם התל או העמוד לבני החצר הוא גבוה עשרה ולבני מרפסת הוה ליה זריקת משך ד׳ דשניהם אוסרין זה על זה והלא פסק כאן כרב דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ואין כאן קושיא דדוקא הכא גבי בור וכן גבי חורבה דאין שם תשמיש כלל אפילו בחול אלא ע״י זריקת משך ד׳ דרך אויר קי״ל דאינו אוסר אבל לעיל גבי מרפסת דבחול משתמש בלא דרך אויר אלא דעכשיו שלא עירב על כרחו אין תשמישו אלא דרך אויר ודאי אוסר ומהאי טעמא כתב רבינו ואין דיורין פתוחין לו אלא מטלטלין דרך חלונות וכו׳ שאם היו דיורין פתוחין לו לא היו משתמשין בחול דרך חלונות אלא דרך פתחים היו אוסרין זה על זה דאע״פ דבשבת על כרחן צריכין להשתמש דרך אויר כיון שלא עירבו אפ״ה לא היה להן היתר כיון דבחול משתמשין שלא דרך אויר:

(ה) ומ״ש הלכך ב׳ חצירות וביניהן ג׳ חורבות וכו׳ שם (דף פ״ה) אמר רב שני בתים וג׳ חורבות זה משתמש בסמוך לו ע״י זריקה וזה משתמש בסמוך לו ע״י זריקה ובאמצע אסור ומקשה ר׳ אלעזר כיון דאמצעי אסור לשניהם אע״ג דלזה ולזה אינו אלא בזריקה אלמא דאוסר דרך אויר סמוכין נמי ליתסרו דאע״ג דהסמוכה הוי תשמישה לכל אחד בשלשול ולחבירו בזריקה הא מר הוא דאמר לזה בשלשול ולא בזריקה שניהם אסורין א״ל מי סברת דקיימי כשורה לא דקיימי כחצובה כלומר כשורה האמצעי לשניהם מותרת דכיון דלזה ולזה הוי בזריקה אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר והסמוכין מותרין כל אחת לאותו שאצלה דה״ל בשלשול וחבירו דה״ל בזריקה אינו אוסר דרך אויר אנא דאמרי דקיימי כחצובה דהכי נמי מותר כ״א באותה שאצלו דה״ל בשלשול ולחבירו הוא בזריקה ואין אדם אוסר דרך אויר אבל האמצעי דלזה וזה בשלשול שניהן אסורין כך היא דעת רבינו וכך נראה מפירש״י אבל הר״י בחט״ו (סוף דף פ״ט) כתב וז״ל ומיירי דקיימי כחצובה כגון שהב׳ בתים בצד אחד כלומר ברוח אחת וכל אחד חורבה אצלו והאמצע כנגד שתיהם בענין שתשמיש שני הבתים שווין באמצעית כי כל כך בקושי או בנחת לזה כמו לזה. אבל אם היו כשורה כלומר שהיו הבתים זה כנגד זה והשלשה חורבות באמצע שתיהן מאחר שכל בית מהן משתמש לפעמים בזריקה עם החורבה שכנגדו סמוך לבית חבירו כולן אסורות כי כבר אמרנו לזה בזריקה ולזה בשלשול שניהם אסורין עכ״ל משמע דמפרש דהא דאקשי ר״א לרב והא מר הוא דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהם אסורין לאו משום דאוסר באמצעי אקשי ליה דא״כ סמוכין נמי ליתסרו וכפירש״י דאפילו היה מתיר לשלשתם הוי נמי מקשה ליה כיון דכל בית ובית משתמשים באלו ג׳ חורבות בשוה בשלשול ובזריקה וכל לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהם אסורים אם כן כולם אסורים לזה ולזה והא דאמר ליה רב לא דקיימי כחצובה היינו כזה ולפי׳ זה ניחא דלא קשיא כלל אהך דחורבה אמצעית דאסורה לשניהם ומ״ש מבור בשביל קטן דבסמוך דמותר לשניהן כמו שהקשה רש״י בעצמו ונדחק לתרץ דבבור ליכא תשמיש אלא מילוי ואיכא לתמוה הלא בחול איכא תשמיש טובא דרך שלשול מחצר לשביל ומשביל לחצר גם התוס׳ בשם ר״י תירצו קושיא זו בשתי דרכים ע״ש ריש (דף פ״ה) אבל לדעת ה״ר ירוחם אין כאן קושיא גם בעל המאור כתב וז״ל ומנא תימרא דס״ל לרב אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר דאמר רב שתי בתים ושלש חורבות ביניהן שמחיצותיהן פרוצות זו לזו וכו׳ זה משתמש בסמוכה לו וזה משתמש בסמוכה לו דרך חלונו על ידי זריקה וכל שכן על ידי שלשול וחבירו אינו אוסר עליו אף על פי שמשתמש בה בחול בזריקה אינו אוסר על חבירו דרך אויר ואמצעי אוקימנא דעבידן כי חצובה שמתוך שהוא יוצא לחוץ איכא למיגזר דילמא מיגנדר ונפיל מאי דזורק ביה לר״ה נראה מבואר דמפרש כפירש״י דבכשורה כ״א מותר בסמוכה לו והאמצעי מותר לשניהם אלא דבחצובה מפרש דלא כפירש״י כי היכי דלא תיקשי מבור העומד בשביל קטן כמו שהקשה רש״י והציור לדעת בעל המאור הוא כזה: